מקררים וקוויאר, שמפניות ושטיחים - במחקר מקיף חושף אדם רז את היקף ביזת הרכוש הערבי בידי יהודים ב-1948.
רז אסף עדויות מעשרות ארכיונים על כך שישראלים רבים – חיילים ואזרחים, יחידים וקבוצות – נטלו חלק בשוד המוני של הרכוש הרב שנותר בבתים, בתי עסק ומשקים חקלאיים שהושארו מאחור על־ידי בעליהם הערבים. התיאור החי והמפורט של הביזה שלוחת הרסן, שפשטה בכל רחבי הארץ, מעורר שאלות מטרידות: מדוע השלטון המרכזי העלים עין משוד הרכוש הערבי? מדוע לא הטיל דוד בן־גוריון את מלוא כובד משקלו נגד התופעה, למרות התראות ומחאות רבות מצד בעלי תפקידים בזרועות הצבא וברשויות אזרחיות, שהביעו חרדה מהשלכותיה של הביזה על דמותה של החברה הישראלית?
שותפותו הנרחבת של הציבור היהודי בישראל בביזה מוצגת בספר לא רק ככתם מוסרי, אלא כגורם בהפיכת ציבור זה לבעל עניין אישי במדיניות אי־השבתם של הפליטים הערבים. הספר מציע הסבר חברתי ופוליטי שלפיו תופעת הביזה היא מרכיב חשוב בהנצחתו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
