בימי מגפה הסוגרת על ירושלים, נכנסת מרים אל "ישועה" – בית מאזן לנשים שהוקם כתחלופה לאשפוז פסיכיאטרי קונבנציונאלי. ללא נסיון טיפולי קודם, היא מועסקת בבית בתפקיד מלווה לדיירות, ומתמודדת לראשונה עם החזקה טיפולית במצבי קצה.
 
מרים מתעדת את החיים האינטימיים הנחשפים בפניה ואת הנשים החיות יחד בבית אחד סגור – את פגיעותן, כאבן, עמידתן מול החיים. במקביל להתקרבותה אל הדיירות, הגיבורה פוקדת את זכרונותיה שלה והופכת חלק מקהילה מטריארכלית חלופית, בעלת כללים, סדר יום ושפה ייחודיים. אלו מעניקים לה מקום מקלט, תנאי מחיה בטוחים, בית גידול להתכסות בו.
 
בשפה ישירה ואינטימית, הנעה בין הקונקרטי למאגי, ג'ודי עדיני מתארת בספר בית גידול רשת חלומות וכישופים העומדים על הקו הנפיץ שבין פגיעה לטיפול. רומן ביכורים זה מעניק הצצה ייחודית אל קוריה העדינים של השותפות הנשית ואל הסיכוי המיוחד לרפא ולהירפא.