בפעם הבאה שריפה אוצֵר שני חיבורים אישיים פרובוקטיביים, מעֵין "דיבור פומבי", פרי עטו של ג'יימס בולדווין, הסופר האמריקאי השחור הגדול ולוחם זכויות האזרח, שנכתבו במלאת מאה שנה להכרזת האמנציפציה (1863).
 
בסוף הספר מובא ההספד המרגש שנשאה הסופרת טוני מוריסון בטקס ההלוויה של בולדווין.
 
בולדווין, שהיה לאחד השופרות הבולטים במאבק השחורים בארצות הברית בעליונות הלבנה; האיש שצבע עורו התווה את מסלול חייו, פונה בקולו הרענן לקוראים האמריקאים, שחורים ולבנים כאחד, וקורא להם לתקוף את מורשתה הנוראית של הגזענות; הוא מזהיר מפני מה שעלול לקרות אם בעיית הדיכוי לא תטופל, ומפני מי שאין להם מה להפסיד.
 
קרוע בין מציאות לתקווה, הוא מפציר בקוראיו לקרוא תיגר על הערכים המוצמדים לצבע העור, וטוען שאף כי הדבר נראה בלתי אפשרי, ההיסטוריה האנושית – ובפרט זו של השחורים האמריקאים – היא עדות להגשמתו הנצחית של הבלתי אפשרי.
למרות הטון הנוקב והאלימות המפעפעת ברקע, הספר מציע תקווה המוּנעת מאהבה וממחויבות לחיים, שכמוה הם כ"מגדלור קטן בחשכה המבעיתה שממנה אנו באים ואליה אנו שבים".
 
במלאת 101 שנים להולדתו של בולדווין, ספרו העל־זמני מצטרף למדף הספרים בעברית המוקדשים למאבק בגזענות ובהדרה. גם כיום ההזמנה לקרוא בו היא קריאת השכמה: לא יהיה עוד מבול; בפעם הבאה – שריפה!