בשתי הדרכים הוא רומן פיוטי, העוסק בגבול שבין החיים והמוות, באירועי חייהם הרגילים של בני אדם הנקלעים למערבולת ההיסטוריה, בריבוי הפנים של הכול.
 
עלילת הספר מתרחשת בפראג, בבית דירות אחד, בדירה אחת בקומה החמישית, ובבית הקברות אולשאני השוכן מעבר לכביש. כאן וגם שם דרים החיים והמתים בכפיפה אחת, וכל הנשמות כרוכות זו בזו.
 
לא רק בני האדם מדברים ברומן הזה. בגוף ראשון מדברים כאן גם המזווה, הכרם, העור, מלאך אבן בבית הקבר, מחמם־ידיים; וכן המהפכה – היא ההתקוממות העממית בפראג בשלהי מלחמת העולם השנייה – ואפילו תינוק שעוד לא נולד, ואולי מעולם לא היה אפילו עוּבר. וממילא נקודת המוצא של הכול היא כי באמת ובתמים אין הבדל בין המתים והחיים. אלה אף אלה נוכחים כל העת זה לצד זה – המוות הוא המשך החיים באמצעים אחרים.
 
בשתי הדרכים, מתאר בריאליזם מאגי סיפור נוגע ללב, עדין מאוד, על חיים קטנים בעידן שמסרב להיות קטן. זהו שיר הלל לעוצמה וליופי האנושי וכמובן לפראג, העיר הנפרשת במלוא יופיה ומסתוריותה.
 
המבקר דייויד ווהן כתב על בשתי הדרכים: "יש רומנים שמציעים מסע אל מקום אמיתי או מדומיין. אחרים לוקחים אותנו למסע אל עולמות הנפש. לעתים עולה בידו של סופר לעשות את השניים גם יחד. זהו המקרה של דניאלה הודרובה והרומן שלה".
 
בהקדמה למהדורה העברית כתבה דניאלה הודרובה: המשפט הפותח את הרומאן בשתי הדרכים – "אֲליצֶה דָוִידוֹבִיצ'וֹבָה לא הייתה מעלה בדעתה..." – באמת היה המשפט הראשון ברומאן הראשון שלי. כבר הייתי מבוגרת, שנים רבות אחרי שעברנו מן הדירה שבבניין אשר מול בית הקברות אולשאני, כשסיפרו לי הוריי על הילדה היהודייה שקפצה בימי המלחמה מחלון חדר הילדים שלי, משום שלא רצתה לנסוע עם הטרנספורט.
 
זהו תרגום ראשון לעברית של דניאלה הודרובה – מהסופרות החשובות והמקוריות בצ׳כיה בימינו.
 
דניאלה הודרובה, ילידת 5 ביולי 1946 – סופרת, משוררת, מתרגמת, אשת אקדמיה ומבקרת ספרות. היא זכתה בפרסים רבים ובהוקרה על תרומתה הספרותית; פרס המדינה (2011), פרס פרנץ קפקא (2012) ופרס מגנזיה על הספר הטוב של שנת 2016. ספריה תורגמו לשפות רבות, וספר זה הינו התרגום הראשון לעברית מיצירתה. הודרובה החלה לכתוב את הרומן, שהוא חלק מטרילוגיה, בשנת 1977 בזמן הקומוניזם, אז לא היה לו סיכוי כלשהו לצאת לאור. הספר פורסם כעבור שנים, ב-1991, וזכה להערכה רבה.