אני מדמיין, נגיד, שאני יכול לעוף, ושאני חזק, ויש לי שרירים כמו לבאטמן. אני נכנס לכיתה, ובהתחלה כולם חושבים שזה מצחיק, הבגדים השחורים שאני לובש והגלימה, אבל אני רק מסתכל עליהם בשקט. המבט שלי מקפיא אותם, וכל אחד שאני מסתכל עליו משתתק.
 
פחד או התרגשות (לפני תחילת בית ספר), אומץ או טיפשות (להופיע אצלה בדלת בלי שקבענו מראש), ברצינות או בצחוק (כשאימא יוצאת מהבית אחרי ריב), מלאכה או קרמיקה (השאלה הבאמת חשובה היא באיזה חוג תהיה יעל).
 
הרבה לפני עידן היומנים הספרותיים, גדי טאוב כתב את דברים שאני לא מגלה, ובעקבות הצלחתו המסחררת את דברים שאני לא מגלה ליעל: תיאור מדויק, רגיש ומלא הומור, של כל מה שעובר על ילד אחד, שכמו כולם הוא רגיל לגמרי אבל מיוחד במינו. הוצאת כתר גאה להוציא לאור מחדש את שני הספרים.