הפרדה בין נשים וגברים במרחב הציבורי בישראל כבר אינה עניין פנים־דתי. היא חלחלה לעומק החברה הכללית. נשים נשלחות לאחור באוטובוס והצידה בטקסי לוויה, הן נדרשות להתכנס מאחורי מחיצה גם בתפילה בכיכר העיר ואינן מורשות ללמד בתוכניות אקדמיות לגברים חרדים.

לא רק גורמים שמרניים וקיצוניים מצדדים בהפרדה, גם רבים במחנה הליברלי סלחנים כלפיה. "הציבור ומעצבי המדיניות בישראל נתונים למניפולציה אפקטיבית במיוחד," מסבירה יופי תירוש, "רעיונות נשגבים של חופש דת, התאמה תרבותית והנגשה עוברים השטחה פופוליסטית שמתעתעת גם באלה שמחויבים, לפחות בפני עצמם, לשוויון, לחופש הביטוי ולכבוד האדם."

בספר הופרדנו כך מציגה יופי תירוש את המנגנון שמניע את ההפרדה המגדרית. היא חושפת כיצד ההפרדה משמשת את אדריכלי ההפיכה המשטרית לריסוק הדמוקרטיה בישראל ומפריכה את הטיעונים שמבקשים להצדיק אותה.