היינץ קוהוט (1981-1913) היה דמות מרכזית בתנועה הפסיכואנליטית במאה העשרים. לאחר שנמלט מעיר הולדתו וינה עם השתלטות הנאצים עליה, הוא הגיע לשיקגו, ובה חי עד סוף ימיו. הוא הפך לדמות היצירתית ביותר במכון שיקגו לפסיכואנליזה, וכיום הוא זכור כמייסדה של "פסיכולוגיית העצמי" המדגישה אמפתיה, שחתרה להפוך את הפסיכואנליזה הפרוידיאנית לחומלת יותר.
 
חייו של קוהוט על מורכבותם הכשירו אותו לייעודו: הוא עׅרפֵּל את זהותו כיהודי, נאבק במיניוּת המחליפה צורותיה, ונטה להיות חשאי במידה מפתיעה בנוגע לבריאותו ולנושאים אחרים. בביוגרפיה התהוותו של פסיכואנליטיקאי, צ'ארלס ב' סטרוזייר מציג לנו את קוהוט כדמות פרדיגמטית בחיים האינטלקטואליים-האמריקאיים: אדם כריזמטי, שרעיונותיו גילמו את התקווה ואת הבלבול בארץ זו, שעדיין לא הגיעה ליציבות. סוגיות הליבה של אמריקה המודרנית הינן אינהרנטיות בחייו ומנוסחות ביצירתו. קוהוט הצליח לגעת בלב הדברים.
 
השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה היו ימי השלווה של הפסיכואנליזה האמריקאית, ששגשגה כשאנליטיקאים רבים הרחיבו את תובנותיו של פרויד. אף-על-פי-כן, הכרסום ההדרגתי במשקל של ההומניזם בדיסציפלינה הטריד קלינאים ומטופלים גם יחד. 
 
היינץ קוהוט היה למנהיג של תנועה פסיכואנליטית אותנטית ראשונה, שביקשה לתת מענה למצוקה זו.
 
סטרוזייר מביא לסיפורו על חיי קוהוט את כל כליו של אנליטיקאי מיומן: אינטליגנציה, בקיאות, אמפתיה, יכולת להגיע לתובנות, ונכונות להעמיק בהבנת הלא-נודע. 
 
צ'ארלס ב' סטרוזייר מתגורר בברוקלין, ניו יורק. הוא פרופסור להיסטוריה בקולג' ג'ון ג'יי ובמרכז ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העירונית של ניו יורק (CUNY); אנליטיקאי מנחה ומדריך ב"מכון ההכשרה והמחקר לפסיכולוגיית העצמי" (TRISP); מחברם של הספרים מסעו של לינקולן אחר האיחוד: דיוקן ואפוקליפסה פסיכולוגיוֹת ועל הפסיכולוגיה של הפונדמנטליזם באמריקה.