חשש לפגיעה ברגשות הציבור, ספרה החדש של שהם סמיט, נושא כותרת שנשמעת כמו הודעה רשמית של ועדת צנזורה, אבל נקראת כמו הזמנה מסקרנת במיוחד. סמיט, מהקולות המקוריים והרבגוניים בספרות העברית, יודעת היטב שמילים אינן חייבות להתנהג יפה: מותר להן להפתיע, להצחיק, לעקוץ ולהטריד את המחשבה. והנה כבר בשם הספר טמונה שאלה שקשה להתעלם ממנה: מי בדיוק קובע מה מותר לומר, ומי עלול להיפגע? ספר שמעורר סקרנות עוד לפני העמוד הראשון, ומזכיר שספרות לא תמיד מבקשת רשות.