איך הופכים חתול ג'ינג'י אחד, כזה שכל אחד ואחת פגש אֵי פעם ברחוב, לספר מעניין בתוך זירת התרחשות שהיא בניין מט לנפול? מספרים סיפור חסכני בטון מקורי ומדויק מנקודה לנקודה עלילתית בפרקונים קצרים וכובשי לב, יוצרים שבירה פנטסטית קטנה לעולמות אחרים ומתעלים נרטיב מתפצל לאופציות שונות לעִתים באירוניה ופעמים ברגש.
 
אבל הנובלה המפתיעה הזאת חתול עובר ושב של אורה מנשה היא בעצם אלגוריה מובנית, כי לא רק על החתול הספציפי הזה המתייחד באמצעות לשון הסיפור מסופר כאן, אלא גם על המצב שלנו כבני אדם, אינדיווידואלים בודדים. כיצד הכול זמני, וגם ההַבּיטאט שלנו שנראה כביכול מוגן ושמור היטב הוא פָּריק ובן חלוף. כולנו בעצם עוברים ושבים ואולי רק בידידות הקטנה והמינורית, בקשר הדק שבן יצור חי אחד לרעהו, נמצא נחמה פּורתא.
 
"והחתול? זה כבר התהלך לו על העננים, שמקרוב נראו ואף הריחו כמו צמר גפן ורוד מתוק, מאכל משונה שטעם פעם בהיותו גור חתולים. הילדים שהתגוררו אז בבניין כיבדו אותו לפעמים בדברים משונים. זה הצחיק אותם ממש".
 
הנובלה הקסומה הזאת מצטרפת למסורת אלגורית גדולה של כתיבה על חתולים ובני אדם בספרות העולם ובספרות שלנו. מספר השירה הנדיר ביופיו של ת"ס אליוט "ספרו של פּוֹסוּם הזקן על חתולים שימושיים" ששימש מסד למחזמר המופלא "קֶטְס" של המלחין אנדרו לויד וובּר, דרך "רשימות של חתול רחוב" של המחזאי המעולה נִסים אלוני ועד ספרהּ המרגש של ענת לויט על חתוליה "מה זאת אהבה". אז מיאוּ לכם כולכם וקריאה מהנה.