המחזה חתונת דמים (1932), טרגדיה שמשלבת פרוזה ושירה, הוא מן הדוגמאות העילאיות למפגש ארוס־תנטוס הנוכח לאורך יצירתו של פדריקו גרסייה לורקה. הגם שהמחזה נטוע בנופי אנדלוסיה ובמנהגי ספרד בזמנו, הוא מרחיב את הסיפור לדרמה כלל־אנושית עם ביקורת חברתית נוקבת כנגד התרבות הפטריארכלית, ועם מאפיינים רבים של טרגדיה יוונית. מקור הטרגדיה בחתונת דמים הוא הניסיון הנואש, חסר הסיכוי, למרוד בסדר מסורתי עיקש ועריץ, לא רחוק מזה שקטל את לורקה ארבע שנים לאחר בואו של המחזה לעולם.
 
תרגומה הפיוטי של טל ניצן, שנעשה במקור עבור הפקה של המחזה, רואה אור בהוצאת קשב לשירה, בסמיכות לפרסום צדף של אור בלילה, מבחר מכלל שירתו של פדריקו גרסייה לורקה.