אביו של יונתן נהרג במלחמה. אמו, המבקשת להתרחק מן המוות, לוקחת את ילדיה, יונתן ואחותו, ועוזבת את הארץ. בגיל שמונה־עשרה יונתן שב לישראל ומתגייס לצבא. הוא נחוש למצוא את המקום שאביו נפל בו, ולהשיב לעצמו את אשר איבד. הוא תר אחר האב בזיכרונותיו, כותב אליו מכתבים – ונלכד בסחרור שלא יוכל להיחלץ ממנו. דויד ורות, חבריו הקרובים של יונתן, נשאבים שניהם אל עולמו הפנימי, קוראים במחברותיו וממשיכים לכתוב אחריו, בניסיון להשיב את אשר אבד להם.
 
יונתן, יצירה בשלושה קולות, לוכד את תמצית הטרגדיה הישראלית, שאיש אינו חומק בה ממגעה של המלחמה. כתיבתו של ערן שאשא עברון אינטימית, משוחררת ומלאת תנופה, ומזכירה לנו את כוחה של האמנות להצית את הדמיון ולחלץ אדם ממציאות קשה מנשוא.