תיאוריית הפיתוי המוכלל צריכה להסביר באמצעות מנגנון ההדחקה את כינונו ואת תמידיותו של הלא נודע ושל אפקט ה"דחף", שהוא חלק בלתי נפרד ממנו. אך הדגם שלה צריך לכלל גם את מה שמכונה ה"טיפול האנליטי", על הישגיו ועל מגבלותיו כאחד.
המתווה הכללי של הדגם הזה מציג עימות המתחולל בקרבו של אדם שהמצרפים הגופניים -נפשיים שלו נמצאים בעיקר במישור הצורך, ולכן מתווספים מסמנים שמקורם במבוגר והקשורים לסיפוק אותם צרכים, אך במסמנים הללו גלומה אפשרות החקירה של מסרים אחרים, מיניים, הגם שאפשרות זו היא אך ורק בכוח.
המסרים החידתיים הללו מחוללים עבודת שליטה והסמלה מפרכת ואף בלתי אפשרית, המותירה מאחוריה בהכרח שאריות לא מודעות,FUEROS, בלשונו של פרויד , או "אובייקטים-מקורות" של הדחף.