בעיצומו של גל המי־טו, אוסקר - סופר צרפתי מוכר - מעלה בעמוד האינסטגרם שלו פוסט מיזוגיני על השחקנית המהוללת רבּקה: לדבריו, בצעירותה העניקה לנערים רבים את העונג של הפיתוי הנשי הנשגב, ועתה לא די בכך שלטעמו היא נראית כמו צפרדע קמוטה - היא גם מהווה מקור השראה לפמיניסטיות צעירות. רבקה אינה נשארת חייבת, ובמייל תשובה משגרת אותו לאלף עזאזל. כשאוסקר מתנצל ומזכיר לה שהוא האח הקטן של חברת ילדות שלה, רבקה לא מתרצה אבל סקרנותה מתעוררת, והשניים ממשיכים להתכתב. בינתיים זוֹאֵה, בלוגרית פמיניסטית מרובת עוקבים והיחצנית לשעבר בהוצאה לאור שבה מתפרסמים ספריו של אוסקר, מאשימה אותו בפומבי במסכת של הטרדות מיניות.
 
כשפורצת מגפת הקורונה והם נותרים ספונים במקומם, התכתובת הערה שהם מנהלים משמשת זירה לעיבוד התהליכים שעוברים עליהם ועל העולם, הנוגעים למדיות חברתיות, מגדר, מעמד, סמים, כוח וכסף. החמלה שמפציעה מתוכם והשינויים שמתחוללים אצלם מצליחים להפתיע גם אותם.
 
וירז'יני דפנט, מחברת הספר יקירי המנוול, הידועה בשמה הספרותי דפנט, היא כותבת ויוצרת קולנוע מסחררת, חתרנית וייחודית המיטיבה ללכוד את רוח הזמן. מ'הילדה הרעה' של הספרות הצרפתית הפכה עם השנים לסופרת מרכזית ומוערכת בשדה הספרות העולמי. ספריה זיכו אותה בשורת פרסים יוקרתיים ותורגמו ליותר משלושים שפות. הכרך הראשון מתוך הטרילוגיה סיפורו של וֶרנוֹן סוּבּוּטֶקס פרי עטה ראה אף הוא אור בסדרה זו.