זה סיפור על חלוק אבן, ועל חיוך שבכל פעם שנמחק פשוט מציירים אותו מחדש; זה סיפור על חברות אמיצה שמאירה בתוך חושך גדול; על אנשים שאין להם בית, על חיים בצל מלחמה. זה סיפור על כוחה של הפשטות ועל הצורך של כולנו בחבר, במישהו או משהו להשען עליו.
 
זה סיפור שכשקוראים אותו הלב מתכווץ. ואז מתרחב. ואז שוב מתכווץ. זה סיפור אחד מתוך אלפי סיפורים שקורים סביבנו, יום יום, שעה שעה. זה סיפור שילדים קוראים ושואלים "למה?", ולנו המבוגרים לא תמיד יש תשובה.
 
לובנה ואמיר כאן כדי ללמד אותנו על כוחה של חברות, ולא פחות מכך כדי להזכיר לנו את סוגיית הפליטים הקשה והאקוטית. שזורים אלה באלה, החברות והפליטות הם נושאים שאי אפשר להתעלם מקיומם.