אדם בא לטיפול מפני שהוא כואב. משהו חסר; איזה "דבר" חמקמק, מוקד חסימה, מקור למצוקה. המפתח קיים ולא קיים, נגיש-חמקמק. היכן קיים ה"דבר" הזה לפני היותו למילה? ואיך מוצאים, דרך תנועת הגוף, את הדיבור?
 
מינקות הכול נרשם בגוף. מה ששותק ולא נכנס לשפה בא לידי ביטוי בתנועה, כמו גם בקיפאון התנועתי. כמו פליטת פה בדיבור, כך גם מופיעות פליטות תנועה בגוף, נקודות מוצא אל ידע חסר המסתרב (מסתתר ומסרב) לצאת לאור ושהעדרו יוצר מועקה.
 
באימפרוביזציה בתנועה ובתהליך המכונה תנועה אותנטית, כשמשהו מן השליטה בתודעה נשמט, נוצר לעיתים סדק מכוח דה-ז'ה-וו תחושתי, וחלק אינטימי, זר, לא מוכר, מגיח ולוקח את המתנועע לנוע, לרקוד ולהתמסר אליו.
 
זה מה שאני מכנה הריק המלא במשהו לא ידוע, המצוי בחלל בין התנועה למילה ובין המילים עצמן, שדרכו יכול לרגע להגיח מה שחסר ואינו מתמסר.
 
תרצה דמבו היא מטפלת בתנועה ומדריכה בגישה פסיכואנליטית, חוקרת מזה שנים רבות את עולם התנועה האותנטית ומחלוצות תחום הטיפול בתנועה בארץ; ריכזה במשך שמונה שנים את מסלול הטיפול בתנועה בלסלי קולג' ומנחה סדנאות בארץ ובעולם. בספר מה שחסר ואינו מתמסר משתפת תרצה דמבו את הקוראים בתהליך התפתחותה המקצועית ובהתנסויותיה בקליניקה, ואף מציעה מודל הדרכה ייחודי למטפלים בתנועה.