באסופת מאמרים זו אני מבקשת לחלוק תובנות שנבעו מעבודתי עם ילדים אוטיסטים, אשר האוטיזם שלהם נראה כבעל מקור פסיכוגני. תובנות אלו שופכות אור על חלק חבוי בנפשם של מטופלים נוירוטים מסויימים, ילדים ומבוגרים, אשר מהווה מחסום לתפקודם הרגשי והאינטלקטואלי. לפיכך, ספר זה יהיה רלוונטי יותר לסיטואציות קליניות שונות מאשר שני ספרי הקודמים, שהתמקדו בחקר הילד האוטיסטי הפסיכוגני.
 
כמה מהמאמרים בספר פורסמו כבר בכתבי עת פסיכואנליטיים ופסיכותרפויטיים שונים ואחרים נכתבו במיוחד עבור הספר. על אף שהמאמרים עוסקים במחוזות נידחים של הנפש, אין פרוש הדבר שהספר עצמו סתום או ערטילאי. הוא מהווה ניסיון לגעת במצבים קדם מילוליים ייחודיים ולהכניס אותם לתחומי התקשורת האנושית. במשימה זו נעזרתי במשוררים ובסופרים. אני סבורה שחיבוקם האסתטי והמאחד יהא לנו לעזר במהלך המעבר דרך מצבים של אי אינטגרציה (unintegration) ושל התפרקות (disintegration) הנידונים בספר.
 
ניסיתי להשתמש כאן במעין מדע פואטי ואני מקווה שהוא יעזור למחברת ולקוראים כאחד לעבור ללא פגע דרך מצבי הפגיעות הקיצונית הנחווים עם נשירתו של האוטיזם המגונן. באופן בלתי נמנע זהו ספר מטריד, אך כולי תקווה כי זהו גם ספר מרפא.
 
עליי להבהיר עוד נקודה חשובה אחת. נראה לי יעיל יותר ללמוד לפרטיה את ההפרעה הנפשית הקרויה אוטיזם פסיכוגני מאשר למצוא לה "אשמים", בין אם הכוונה לילדים ובין אם להורים. במחקר זה, ביקשתי "לחיות בתוך עורו" של הילד האוטיסט על מנת להבין כיצד הוא מרגיש כשהוא חי כך. ישנם גבולות ליכולת לעשות זאת, אך אמהות רבות לילדים אוטיסטים אמרו לי שמה שכתבתי בשני ספריי הקודמים על אוטיזם "מצלצל נכון". עובדה זו מעודדת אות תחושתי שנחלתי בכך הצלחה ולו חלקית. אני מרגישה שעם כל ספר אני מתקרבת יותר להבנת טבעו של האוטיזם הפסיכוגני. אי לכך, ספר זה יחולק לשניים.
 
בחלק הראשון אדון בטבעו של האוטיזם הפסיכוגני ואתבסס בעיקר על עבודתי עם ילדים אוטיסטיים. כיוון שיש בכך כדי לשפוך אור על סוג האוטיזם הפסיכוגני אשר אני מוצאים בקרב מטופלים נוירוטים מבוגרים, יעסוק החלק השני בכמוסת האוטיזם אשר אנו מזהים במטופלים נוירוטים כאלה.