עירית, מורה בת שלושים וחמש, מתעוררת בבוקר יום הולדתה כשלצדה שוכב בעלה אריק, קרוב ורחוק מאי פעם. בניסיון להבין מדוע עלו נישואיהם על שרטון, היא חוזרת אל עברה: אל ילדותה החיפאית, אל משפחתה המזרחית, אל החברות הגורלית עם רוזי, אל שפת אביה המודחקת, אל הטרגדיה שהפכה את חייה על פיהם.
 
ביד אמנית טווה איריס אליה כהן רומן אפי המשתרע על פני יותר מארבעה עשורים ונע בין תשוקה מתפרצת לחיי משפחה שלווים, בין זהות פרטית להיסטוריה חברתית משותפת. לשונה העשירה והחושנית של אליה כהן מעניקה חיים לדמויות בלתי נשכחות, ומחברת בין העברית והערבית, המשתרגות זו בזו לכל אורכו של הרומן, מזכירות לנו שהן שפות אחיות. 
 
כמעט עשרים שנה חלפו מאז ראה מכתוב אור לראשונה והתקבל כרומן ביכורים אמיץ ופורץ דרך. בעקבות שבעה באוקטובר והמלחמה בעזה, שבה הסופרת אל הספר וכתבה אותו מבראשית. אין זו מהדורה מתוקנת, כי אם יצירה שנולדה מחדש: עמוקה יותר, נועזת יותר, מדויקת יותר, פרי עטה של סופרת בשלה שפירסמה עד כה שבעה-עשר ספרי שירה ופרוזה למבוגרים ולילדים.
 
על הספר כתב חוקר הספרות פרופ' חנן חבר כי הרומן "מעמיד ייצוגים וירטואוזיים של ארוטיקה ואינטימיות שמעטים כמותם מצויים בספרות העברית," וכי הוא "משרטט באורח מופלא את המרחב הישראלי על מתחיו וצבעוניותו האנושית, בלי לגלוש לרגע לסנטימנטליות." 
 
הדברים יפים גם היום – אך מכתוב החדש מוסיף להם רובד נוסף: התבוננות נדירה בכוחה של הספרות לשוב אל עצמה, להיכתב מחדש, ולהעניק חיים חדשים לסיפור שכמו חיכה כל השנים להתגלות במלואו.