שאלות אוניברסליות של אובדן, יתמות ובקשת אהבה מניעות את שירתה של סיגל בן יאיר בספר מִקלט. אמנם האמירה החברתית אינה נעדרת ממנו, אך נדמה כי העיסוק בהשחתת הנפש והתרבות במערכת הכלכלית המקומית, המזוהֶה עם שירתה, תופס בספר זה נפח משני. יותר ממנו, היא מפליאה לתאר תהליכי אֵבֶל, את הסיבוך הבלתי נמנע שביחסים בין־אישיים, וגם פרידה קורעת לב מחבר על ארבע, בעל ברית נאמן. 
 
נדמה שבן יאיר מצליחה להאיר שוב ושוב את המובן מאליו, את השגור כמעט, מזווית חדשה. בלשונה המדויקת, שאינה מחסירה דבר ואינה מוסיפה דבר, הגלוי כביכול לעין נעשה חי וחיוני ודוקר את הלב. 
 
מקלט הוא ספרה הרביעי של סיגל בן יאיר. קדמו לו לא מעודן (הליקון, 2011), אין עדות (הקיבוץ המאוחד, 2014) ומה אני עושה (פרדס, 2020).