מהו העיוורון הנלווה לכל ראייה, הן של הגלוי והן של הסמוי והמופלא? האם מדובר כאן אך ורק במגבלה של הכוח המכיר? ואולי לפנינו דווקא תנאי הכרחי לכל ראייה אפשרית – הן היומיומית והשכיחה, והן הנשגבת והנדירה? המאמרים שקובצו בכרך זה מציעים תשובות שונות לשאלות אלה. אך דומה שהם חולקים מכנה משותף, והוא ההנחה שראייה, כמבטאת הן ידיעה והן עשייה, דורשת לא רק מבט חד וממוקד במושאיה, אלא, במקביל, התבוננות מעורפלת, פוזלת ומתווכת. התחום האפל של הלא-נראה והלא-מושג לא רק נוכח בשדה הראייה אלא גם מאפשר אותו.