גם בספרה ה־23, כשמאחוריה שישה עשורים של יצירה, אגי משעול מתבוננת באופן מפוכח וחומל בעולם המשתנה סביבה ובחייה. הזמן אמנם נותן את אותותיו בגוף, בנפש, במדינה שהיא בת גילה, אבל משעול ממשיכה להעלות על נס את החברות, את היצירה, את המאמץ הרוחני ואת המפלט שמציע לה תמיד הטבע. 
 
בחיוניות בלתי רגילה ובסקרנות שאינה נגמרת, אגי משעול מציעה בספר נשל חוויה אישית מאוד ואוניברסלית מאוד. בלי להפנות את המבט מן הכאב והחלוף, היא ממשיכה לחייב את החיים ולהתמלא ציפייה לקראת העתיד לבוא: בכל שנה, בכל ספר חדש, היא משילה שכבת קיום אחת וחושפת תחתיה אפשרות חדשה, טרייה, העשויה עוד להפתיע.