מפעלו הספרותי של אנדריי פלטונוב נחשף במלואו רק לאחר נפילת הקומוניזם בברית המועצות, כמה עשורים לאחר מותו, ומאז הוא נחשב לגדול הסופרים בשפה הרוסית במאה ה-20. 
 
יצירתו של פלטונוב (1951-1899), מהדהדת את האירועים ההיסטוריים הכבירים שהתרחשו ברוסיה בשנות חייו: שתי מלחמות עולם, המהפכה הקומוניסטית, הסטליניזם הרצחני, מחנות הגוּלַג. כאדם צעיר האמין פלטונוב בחזון החברתי-כלכלי של המהפכה הקומוניסטית. הוא ראה בו הזדמנות לתיקון רוחני-מוסרי של האדם, אך התפכח כאשר הסבל האנושי שלפני המהפכה – רעב ועוני כבד – התחלף בעריצוּת, בדיכוי ובמות עשרות מיליוני בני אדם, כפי שמציין ד"ר רפי צירקין-סדן באחרית הדבר לספר. פלטונוב הזדהה עם סבלו של האדם הפשוט ותיאר אותו באופן מכמיר לב, כפי שאת הנחישות של גיבוריו להביא לשינוי ולרווחה תיאר בהומור, בדיאלוגים מושחזים, באווירה קומית, אגדתית ופלאית לעיתים. 
 
שתי הנובלות ושני הסיפורים המכונסים בספר סיפור על אודות דברים מעניינים רבים נכתבו בין השנים 1923 ו-1939 ושזורים בהם מוטיבים אוטוביוגרפיים. הכשרתו של פלטונוב כמהנדס חשמל, למשל, ניכרת באמונתם של כמה מגיבוריו כי הגאולה טמונה כולה בחשמל – סמל הקִדמה והטכנולוגיה המודרנית. החשמל הוא שיושיע את האנושות מפני הרעב והבערות ויביא לכול "לחם וקריאה" (כשם אחד הסיפורים). בסיפור "בשמי חצות" מתמרד טייס קרב נגד מדינתו הפשיסטית. בלשון המשלבת חמלה וגרוטסקה, עוסק פלטונוב בספר זה גם בנושאים אחרים: אהבה ותשוקה; נעורים וזִקנה; מוסר, אנושיות וצדק.
 
בשנותיו האחרונות אסר המשטר את פרסום יצירותיו של פלטונוב. הוא הלך לעולמו ממחלת השחפת בגיל 52. תרגום זה לעברית, בידיה של פולינה ברוקמן, מאפשר לנו להכיר עוד מיצירתו של אמן מיוחד במינו זה.