ארכיטקט או אדריכל?
מאז עלייתה של המחשבה המודרנית ממוקם אתר הקיום במרחב שהוא פיזי ומטפיזי בו-בזמן, ובמרכזו התודעה. גם האדריכלות מתקיימת ופועלת בעולם מאוחד זה, ואף הוא בראש ובראשונה תודעתי. חלפו מאות שנים, ועדיין לראייה זו יש ביקורת פילוסופית אדריכלית מועטה. ספר זה מציע דיון אדריכלי בעזרת בנייתה של מושגיות חדשה אשר במרכזה ה"מסוימוּת" החוצה גבולות ישנים והמאחדת רוח וחומר.
ספר המסוּימוּת הוא מסע העובר בין חמישה מעגלים המשרטטים מעין קוסמולוגיה הפורצת את חישוקי המחשבה ההלניסטית אשר בין חומותיה עודנו מתקיימים. לקורא יסתבר שה"ארכיטקטורה", שמקורה יווני ואשר נקשרה במהותה לשליטה במלאכת הבנייה, מסתירה מאחורי גבה את ה"אדריכלות" הקדומה אשר מוצאה אכדי-שמי; במעשה האדריכלי של "משרת ההיכל" האכדי בן אלפי השנים ארוגה עבודה רוחנית המשלבת אמונה ופרקטיקה. בין הארכיטקט והאדריכל, מסתבר, פעורה תהום בין עולמות תוכן ותרבות שונים בתכלית.
בראייתו האדריכלית יפתח הספר בַּרקע הכללי ביותר שניתן להעלותו על הדעת ואשר בו מתרחשת האדריכלות – ההווה. ההווה, כך מסביר המעגל הראשון, איננו זמן ולא חלק מהזמן כמקובל לחשוב, כי אם האפשרות עצמה, או כלשון הספר – "ההיתכנות הטהורה" שממנה נובע הכול. כל אשר יופיע במעגלי הספר העוקבים יהיה ביטוייו ונטיותיו של ההווה המתגלה במסוימותו – ההוויה, ההתהוות, ההווּת ויהוה (אהיה).
אבל בדרכו אל מטפיזיקה חדשה זו דרך חקירתה של ה"מסוימות" המופיעה מכוחו של ההווה, מוליך הספר את קוראיו במשעול אחר, מפתיע ואישי, הנע בין אירועים וזיכרונות: מחורשות הכרמל אל פסגת הר הכרכום, מלונדון ועד דוחא שבלבנון, בין נפרדות לאהבה, בין מעגלי דיו לשרטוטי מחשבות, כולם נארגים אל תוך דיון הגותי אחד על אודות ההווה, אמונתו של האדריכל ועבודתו הממירה אפשרות שקופה לכדי ממשות חושית – כדי לשכון בה.
