ספר זה, ראשון מסוגו בשפה העברית, מחבר בין מחקר אדריכלי לחקר הקולנוע. הוא בוחן כיצד אמנויות האדריכלות והקולנוע תורמות זו לזו, משתלבות ובונות יחד עולם מושגי. באמצעות ניתוח ייצוגי המרחב הבנוי, המהלכים הנרטיביים ופעולות הגיבורים בוחנת המחברת את יחסי העיר הישראלית, הנמל והסובייקט בקולנוע, ומתארת אותם לאור המאפיינים הייחודיים של המקום הישראלי. מלבד היותו מרחב קונקרטי, הנמל בקולנוע מייצג מושג מופשט של גבול בין המקום הסגור לבין האפשרות הפתוחה והמשחררת. הופעותיו של הנמל בקולנוע הישראלי הן בעלות מאפיינים חוזרים הקשורים למקומו ברקמה העירונית, לערכו הסמלי ולפעילות המתאפשרת בו. בין שהוא מיוצג בסרטים כגבול שהעיר והגיבור מפנים לו עורף, ובין כמרחב מזמין שהגיבורים נעים לקראתו, הנמל בקולנוע הישראלי מצביע על ניתוק מהמקום – לא על חיבור אליו. הנמל, אשר אמור לשמש פתח יציאה אל מרחב משחרר, מתגלה כמחסום. איה פרי באדר מציגה שיטת מחקר בין-תחומית אשר בוחנת את המדיום הקולנועי מנקודת מבט מרחבית-אדריכלית; היא מציעה באמצעותה דרך התבוננות מקורית על המקום הישראלי. כך מתחדדת משמעותו וחשיבותו של המרחב הבנוי המיוצג בקולנוע, לרבות המקום שבו הוא מסתיים (השוליים העירוניים והנמל). הספר מנתח את העיר הישראלית במציאות הפיזית, לצד ניתוח העיר המיוצגת בקולנוע. ההיסטוריה המקומית של העיר משפיעה על דמות העיר שעל המסך ואף מושפעת ממנה, כך שהשילוב בין שתי הפרספקטיבות – האדריכלית והקולנועית – מלמד על המקום הישראלי, על החברה החיה בו ועל הדרכים הדומות והשונות שבהן הוא מיוצג על מסך הקולנוע. הפריים הקולנועי ממסגר עבורנו את המבט ומאפשר לנו להביט במה שסמוי מהעין בחיי היום-יום. איה פרי באדר היא אדריכלית וחוקרת המלמדת בבית הספר לאדריכלות ע"ש עזריאלי באוניברסיטת תל אביב. מחקרה עוסק בחוויה ובאופני התפיסה של המרחב הבנוי בחיי היום-יום וביוצא מן הכלל האדריכלי, במציאות הממשית ובייצוגיהם בקולנוע.