קָאלֶה וְאֶלְסָה שִׂחֲקוּ כָּל הַיּוֹם בַּבַּיִת. עַכְשָׁו מְשַׁעֲמֵם לָהֶם. "אֲנִי יוֹדֵעַ!" אוֹמֵר קָאלֶה פִּתְאוֹם. "נִבְרַח!" הֵם אוֹרְזִים שְׂמִיכָה, חֶרֶב, סֵפֶר, שַׁרְשֶׁרֶת, מִשְׁקְפַי שֶׁמֶשׁ, עוּגִיּוֹת וּמִיץ. וְאָז יוֹצְאִים לַגּ'וּנְגֶל. לֹא צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מֵהַבַּיִת כְּדֵי לַחְווֹת הַרְפַּתְקָאוֹת מַלְהִיבוֹת. זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁקָּרָה לְקָאלֶה וְאֶלְסָה, הַגִּבּוֹרִים שֶׁל סִדְרַת הַסְּפָרִים הַמַּצְלִיחָה, שֶׁבִּזְכוּת דִּמְיוֹן פּוֹרֶה וְחֶדְוַת מִשְׂחָק יוֹצְרִים עוֹלָם מְשַׁעֲשֵׁעַ וּמְהַנֶּה.