היא נהגה לקרוא לי קוֹטְקָה, שזה חתול או חתולה בבולגרית. ממש לפני שעזבה, התיישבה לידי וחיבקה אותי. הגלים הרכים של השיער שלה כיסו חלק מהפנים והכתפיים שלי. ״את חתול. נולדת חתול," קבעה. ״חתול, לא משנה מאיזה גובה תזרקי אותו, תמיד ייפול על הרגליים. זה מאבא שלך, זה לא ממני."
 
קוטקה היא אביה, נשואה לאלון, אמא לשלושה ילדים, חיה בפרבר מבוסס ונאחזת בציפורניים בשגרת החיים הבורגנית. הסדר מופר כשהיא מוצאת קלטת וידיאו מילדותה שמטלטלת את כל מה שחשבה על עצמה ומעמתת אותה עם עברה שהודחק עד כדי אובדן זיכרון.
 
תמר מרקוביץ מספרת בשני קולות סיפור משפחתי רב־רבדים המתרחש על רקע המהפכה המינית של שנות השבעים, בעולם שבו טורפים ונטרפים מחליפים תפקידים. קוטקה הוא סיפור על כמיהה להשתייכות, על אימהות ומיניות, אבל יותר מכל זהו סיפור על מחילה.