רודין הוא רומן הביכורים מאת איוואן טורגנייב, שפורסם ב־1856. גיבורו, דמיטרי רודין, אידיאליסט וחולם בעל קסם אישי כובש וכישרונות מזהירים, אינו מצליח להכות שורש במציאות הארצית, בחיים. זוהי דמות אחת משורת האנטי־גיבורים בספרות הרוסית הקלסית, שזכו לכינוי "אנשים מיותרים".
 
כשהרומן ראה אור בעברית לראשונה ב־1918, פסלה אותו הביקורת העברית בטענה שאינו אלא בבואה של רוסיה בתקופה נתונה, ושאין לו ערך כלל־אנושי. אם בשל התקבעות התפישה הזאת ואם מסיבה אחרת, תרגום עברי נוסף של רודין רואה אור רק עתה, כעבור עידן היסטורי שלם.
 
ספרו של טורגנייב, שעורר פולמוס עז בקרב עמיתיו הסופרים, מציג תמונות מחיי החברה הגבוהה והאינטליגנציה הרוסית בשנות הארבעים של המאה ה־19. אך גיבורו וסיפורו חורגים מתחומו של הלאומי גרידא: דיוקנו של רודין הוא דיוקן של "גאון מבוזבז" נע ונד שאינו מצליח להביא תועלת לא לו ולא לאנושות, והמזכיר את דמות "התלוש" בספרות ההשכלה העברית. יש לקוות שהתרגום החדש ישיב לרודין את מקומו הראוי בין מיטב היצירות המתורגמות של איוואן טורגנייב.