עשורים אחרי שעזבו אותה, חוזרים מספר בני כיתה, כל אחד מסיבותיו, אל העיירה שעיצבה אותם, אל המרחבים שבהם התרוצצו ושיחקו ובהם גם צילקו והצטלקו. השיבה אל הקרקע המוכרת חושפת פסיפס זיכרונות שנקברו תחת רוחות הזמן ועתה נגלים בצבעים עזים המשוועים, לראשונה זה שנים, לתשומת לב ולהתייחסות.
 
בספרו החדש ״רוחות ברמת השרון״ משרטט אילן עמית בקווים עדינים את החבל המתוח שבין עבר והווה, את העושר שמכניסים אנשים לחיינו ואת החלל הממשי שהם משאירים בעוזבם.