"הייתי בן ארבע וחצי, ואַחֲרֵי שהעוגה נטרפה ההינתקות מביתי התל־אביבי והנסיעה בת שלוש השעות לביתי החדש בקיבוץ לא הרשימו אותי במיוחד. חיי אומנם השתנו באותה נסיעה, אך לאחר שעות אחדות, שבהן ישנתי לראשונה עם עוד חמישה ילדים באותו חדר, הִפנמתי את השינוי. השמש זרחה, השדות הירוקים נפרשו לרגליי, ריח האורנים שהתנשאו מאחוריי עלה באפי וכל אלה הקלו על ההחלטה החשובה ביותר בחיי לגמול בקרבי – עוד לא מנוסחת, אבל יציבה וברורה: מאותו יום, ידעתי, לעולם ובכל מצב, אֶנְחַת תמיד על רגליי." בהומור, בדרך מחשבה של מבוגר שנשאר ילד, פורשׂ מוקדי (סופר, שחקן תיאטרון ופעיל חברתי) יריעת חיים מגוונת. לכל בית מ"עשרת בתיו הראשונים" מאפייניו המיוחדים: ניהול שיחות נפש עם סוסיו בקיבוץ, חלוקת פרס ראשון עם גדולת שחקניות אנגליה לעתיד, ג'ודי דנץ', בלונדון, וסיורים בארה"ב כפּייר אבלאר בן המאה ה־12, המאהב-הנזיר-הפילוסוף המסורס.