אנטנות וחיישנים הוא ספרו השמיני של ישראל פנקס, זוכה פרס ישראל לשירה תשס"ה, והוא שלב מאוחר, מרתק, בכתיבתו של השירית עד כה. לפנינו תשעים ותשעה פרגמנטים, מעשֶה-חוֹשֵב המשלב בין פרוזה לשירה, בין ממשות להזיה, בין רישום יומני כמעט לאפוריזם. פְּעמִים זהו נוסח הנמסר ברוח של דיווח ענייני, נטורליסטי, של זיכרון ילדות מעיק, פעמים כזיכרון מבודח, ופעמים כניסיון מעמיק לשִחזוּר קטע של מציאות, או של חלום, שנרשם ביד ספקנית, רועדת, אך תמיד ביד זהירה, יד השואפת לעֵדוּת נאמנה ולדיוק מְרבִי. "הפרגמנט הוא, למעשה, סוג של שבר,"כותב המשורר, "רישום חלקי, או התחלה של דבר ללא אמצע או סוף מוגדרים. מחשבתנו עשויה לא אחת מ'שבָרים' כאלה. הפרגמנט איפשר לי להפסיק את הדיווח בנקודה, שבפרוזה משמשת לא פעם כתחילתו של סיפור עלילה. לא מצאתי עניין בעלילה במובן המקובל של המושג, דהיינו בהתרחשות שיש בה ראשית ואחרית במרחב של זמן מסוים. מבחינה זו לפחות הפרגמנט הוא המשך ישיר של הכתיבה השירית שלי ושלב מאוחר שלה."