זהו תרגום ראשון לעברית של קובץ סיפורים קצרים, המיועד לקוראים מבוגרים, אשר פורסם ב־1957 בשפת היידיש בידי קדיה מולודובסקי, סופרת מופלאה ורבת־פנים, הידועה בישראל בעיקר כמשוררת לילדים, שחיברה את השיר "פִּתחו את השער".
מולודובסקי, שנולדה בפולין ב־1894 ונפטרה בניו יורק ב־1975, הקדישה את חייה ליצירה בשפה שזוהתה עם גלות ועם עבר. היא פרסמה פרוזה, שירה לילדים ולמבוגרים, דרמה וביקורות ספרות, כולן ביידיש, על אף שידעה עברית. מולודובסקי התגוררה בניו יורק בשנות השלושים והארבעים, ואחרי שבילתה כשלוש שנים בתל אביב וייסדה כאן ביטאון ביידיש לפועלות, שבה לניו יורק בראשית שנות החמישים, כנראה בעקבות ההתנכרות ליצירה היידית בישראל.
סיפוריה של מולודובסקי מזמנים צירוף לא רגיל של הומור וסאטירה, אהבה ורתיעה, חמלה רכה ואירוניה חדה. כל אחד מהם הוא בבחינת מעט המכיל את המרובה, מן ציור אקוורל, שמשרטט תמונת עולם בקווים דקים, טעוני משמעות. מולודובסקי מאירה פרטי חיים מזווית מיוחדת, החושפת מצבים אנושיים שאינם משתנים עם חילופי המקום והזמן.
"לכל חלון יש אור מִשלו וצל מִשלו," כתבה המחברת בהקדמה לספרהּ זה. סיפורי בית עם שבעה חלונות קורעים חלונות אל עולמות הנפש המסוכסכים של גיבוריהן וגיבורותיהם. חייהם של אלה נעים בתנועת מטוטלת בין תביעות ההווה בבית החדש בארצות הברית ובין געגועים אל הבית הישן במזרח אירופה. זהו מתח שגם קוראת בת זמננו עשויה למצוא בו את תנועת חייה שלה.