נשים בנות ימינו נמצאות בתהליך של ניתוץ מיתוס הנשיות; הן מתחילות לכונן את עצמאותן באופן ממשי, אך מתקשות לחיות את מצבן האנושי במלאותו. הן גדלו על ברכי נשים, בתוך עולם של נשים, וייעודן המקובל הוא הנישואים, שעדיין משעבדים אותן בפועל לגבר; היוקרה הגברית כלל לא נמחתה, והיא עדיין נסמכת על יסודות כלכליים וחברתיים איתנים כתמיד. לכן יש לבחון בקפידה את גורלה המסורתי של האישה: איך האישה מכשירה עצמה למצבה, איך היא חווה אותו, באיזה יקום היא חשה עצמה כלואה, אֵילו דרכי מילוט פתוחות לפניה – את כל אלה ברצוני לתאר. רק אז נוכל להבין אילו בעיות ניצבות לפני הנשים שירשו עבר כה קשה ומתאמצות לעצב לעצמן עתיד חדש. כשאני משתמשת במילים "אישה" או "נשיות", איני מתכוונת לאבטיפוס כלשהו או למהות בלתי ניתנת לשינוי, וממרבית ההיגדים שלי משתמעת האמירה "במצב הנוכחי של החינוך והמוסכמות". איני מתכוונת לנסח אמיתות נצחיות, אלא לתאר את הבסיס המשותף שעליו מושתת קיומה של כל אישה ואישה.