האיכר הנוקד גבריאל אוק, בחור בן עשרים ושמונה, שבימות החול בשבוע שיקול דעתו בתבונה ואופיו טוב בכללו, התאהב אהבה עזה בעלמה בת-שבע אֶוֶרדין. בבוקר נאה צחצח את שרשרת שעונו, השחיל שרוכים חדשים בנעליו, כרת והחליק לו מקל-הליכה חדש, לבש את המקטרונית הפרחונית, ובכל שמן השער שהיה בידו הדביק את שערו המתולתל לראשו כאצות-הים על הסלע לאחר השפל. אז שם טלה חי בסל, מתנה לבת-שבע, והלך אליה לבקש את ידה, והכלב החכם ג'ורג' הולך אחריו ופניו מביעות חרדה גדולה מפני השינוי החמור הזה בסדר יומם של רועים. התיאות בת-שבע להינשא לגבריאל? דבר זה לא יתברר אלא למי שייקרא את הספר הקסום הזה, הרווי חדוות חיים והומור מלבב, על חייו של מחוז כפרי באנגליה ועל טיפוסיו הציוריים. למדנו שגם "הרחק מהמון מתהולל", כלומר הרחק מקריה הומה, מפכים חיים תוססים, ואפילו תוססים וטרגיים, הראויים לעשותם עניין לעיון מעמיק באהבה, ולספר עליהם בעט האמן של תומס הַרדי, שספר זה הוא לו מביכורי יצירתו וממיטבה.