הנובלות בספרה של רחל שיחור, "יאקוב" ו"ינקינטון", שונות זו מזו – "יאקוב" כמוהו כאגדה ריאליסטית, "ינקינטון" נטוע בעומק עולם ילדותה של המחברת – ועדיין, למרות השוני, שתיהן פרי העט של אותה יד כותבת ושתיהן מתרחשות בעירוניות השוקקת של תל אביב. ב"ינקינטון" שולחת אותנו רחל שיחור אל תל אביב של שנות החמישים, אל רחובותיה, בתיה, ספריותיה, שטחי הפרא שבשולי העיר ואל המולת החיים, על רגעי האופל והחסד של אנשיה. "יאקוב", לעומת זאת, מתרחש בתל אביב של ימינו – רכבת צפון ובית השאנטי הם חלק טבעי בתפאורה. עם זאת, על הרקע המוחשי והקונקרטי כל כך של העיר בת ימינו, נדמית דמותו של יאקוב מרחפת ומעט תלושה. אדם פשוט ולמוד סבל הוא יאקוב, פועל במפעל בקבוקים, שמוצא אהבה ותועה בסבך המפותל של היחסים. אנו, הקוראים על קורותיו, רוצים בטובתו, רוצים רק לומר לו 'היזהר, יאקוב, היזהר,' כי יאקוב, כמוהו כילד תם והוא מעורר את אהדתנו וחיבתנו ולבנו עליו נכמר. כפי שהוא נכמר לעתים על הילדה שהיתה שיחור, המתבוננת בעולם באופן המיוחד רק לה. זאת אולי יחושו הקוראים והקוראות כשישוטטו בין דפי ספרה של רחל שיחור, שהם דפים מלאי עדנה, חכמה והומור. רחל שיחור היא ד"ר לפילוסופיה, זהו ספרה הרביעי. קדמו לו 'הקיסרות הגדולה', 'התל אביבים' (שניהם בהוצאת כרמל), 'סטלין מת' (מהדורה דו־לשונית אנגלית־עברית, Sylph Editions).