"מתחשק לך ברגע הזה לדקור מישהו בסכין או לדפוק למישהו כיסא בראש. זה מה שעושה לבן האדם הנופש הזה! ואף אחד לא מרחם, לא מזדהה, כאילו ככה זה אמור להיות. אפילו צוחקים. אבל תבין, אני חיה, לחיות אני רוצה! זה כבר לא ווֹדְבִיל, זאת טרגדיה! שמע, אם אתה לא נותן לי אקדח אז לפחות תרחם!" מתוך גיבור טרגי בעל כרחו קובץ זה מאגד לראשונה בעברית את מחזותיו הקצרים של גדול המחזאים הרוסים, אנטון צ'כוב. המהתלות, כפי שנקראו על ידי מחברן, נכתבו בשנות ה-80 של המאה ה-19 ופורסמו בכתבי עת תחת שמות-עט מגוונים, כגון: צֶ'כוֹנטֶה, איש ללא טחול, משורר פרוזאי, אחיו של אחי, ורופא בלי פציינטים. תוך זמן קצר גילו הקוראים את זהות המחבר והמהתלות הועלו על במות התיאטרון וזכו לאהבת הקהל. הדֹב, הצעת נישואים, חג היובל, החתונה, על נזקי הטבק, שירת הברבור ואחרים שימשו כמראה לחברה הרוסית ונציגיה השתקפו בה, מרירים ומגוכחים, חטטניים וקטנוניים, רגשנים ונסערים. יתכן כי קורא בן ימינו יזדהה בקלות עם הגיבור הטרגי בעל כרחו שנשלח לבצע מטלות בעוד משפחתו נופשת. קוראת בת ימינו עשויה למצוא נפש תאומה בגיבורת "הדב", הדורשת לצאת לדו-קרב כחלק משוויון הזכויות בין גברים לנשים. זוהי גם הזדמנות להכיר צ'כוב צעיר, בשנות העשרים לחייו, רגע לפני גן הדובדבנים, השחף, הדוד וניה ו-שלוש אחיות. נדמה שכל אותם הגיבורים הצ'כוביים נמצאים כבר כאן וכולם מתעללים באחרים ובעצמם, ומרחמים על אחרים ועל עצמם, מי שלא צוחק – בוכה ומי שלא בוכה – צועק. רועי חן הוא מתרגם, סופר ומחזאי. מחבר קובץ הסיפורים תל של אביב – תריסר אגדות עירונית על אנשים, חיות ואבנים. תרגם קלאסיקה מרוסית: אנשים עלובים מאת דוסטוייבסקי, שדרות אפלות מאת בונין, אני אוהב לשבור לאנשים את הפרצוף מאת דניאיל חארמס ועוד. מאז שנת 2007 משמש כדרמטורג תיאטרון גשר, בו מציגים תרגומיו, עיבודיו ומחזות פרי עטו, לאחרונה: הדיבוק, מסעות אודיסאוס, אליס ו-אני דון קיחוטה.