מחלת הארכיב/ ז׳אק דרידה

"דבר כיום אינו מעורפל ומציק יותר אפוא מאשר המושג המאורכב במלה 'ארכיב'", מצהיר דרידה. מהו ארכיב? על מה מורה המלה "ארכיב": על מסמך? קול? מצע? מקום? הספר מחלת ארכיב (1995) נדרש לשאלת הארכיב בכמה מישורים בעת ובעונה אחת: פרטי וקיבוצי, אדיפלי וספקטרלי, חומרי והיסטורי. במרכז הדיון עומדת הפסיכואנליזה הפרוידיאנית, האחראית לטרנספורמציה מכרעת בסוגיה זו, דרך עיסוקה בחוק הארכונטי, מצד אחד, ודרך ארכיון פרויד עצמו, מצד אחר. אך דרידה מזמן לספרו, לא בכדי, גיבורים נוספים: את אביו של זיגמונד פרויד, יעקב פרויד; את בתו, אנה פרויד; את ההיסטוריון של היהדות, יוסף חיים ירושלמי; ואת האנולד וגראדיווה, גיבורי הסיפור "גראדיווה" מאת ינסן. הדמויות ההיסטוריות והבדויות הללו מאפשרות לדרידה לערוך "ספקטרליזציה" של רעיון הארכיב ולהציב אלטרנטיבה מבנית לאדיפוס. מחלת ארכיב היא מה שהיינו מכנים בלשון מסורתית מסה על הנפש, מצוקותיה וכמיהותיה. זוהי מעין מדיטציה דקונסטרוקטיבית על משמעות החיים, המסרבת לפענוח הרמנויטי של הנפש ומטעימה את אחרות הסוד החומק מכל אנליזה. הנפש נעשית מטפורה של ארכיב.