בשנת 1996 ראה אור באוקראינה הרומן הנועז מחקרי שטח בסקס אוקראיני, ומייד היכה גלים בעולם הספרות האוקראיני: הוא מספר על משוררת אוקראינית מוכשרת ועל מערכת היחסים הכאובה שלה עם צייר אוקראיני מוכשר אף הוא, על רקע שהותה האקדמית בארצות הברית, שמאפשרת לה התבוננות מרחוק על אוקראינה ועל האוקראיניּות, אך גם מאלצת אותה להסביר את עצמה ואת אוקראינה לסטודנטים ומרצים אמריקאים שמתקשים להבחין בין אוקראינה לרוסיה.
 
על רקע העצמאות הטרייה, רק חמש שנים לאחר קריסת ברית המועצות, ואל מול הצללים הארוכים שעדיין הטילה התרבות הסובייטית על אוקראינה, כתבה אוקסנה זבוז'קו טקסט בועט, אוטוביוגרפי במידה רבה, שתבע לא רק עצמאות לאומית אלא גם עצמאות נשית, ושמתח קווים עוצרי נשימה בין המאבק הלאומי בן מאות השנים של האוקראינים כנגד האימפריות ששיעבדו אותם והתעללו בהם בזו אחר זו, לבין מאבק הנשים (בכלל) והנשים האוקראיניֹות (בפרט) על חירותן וכבודן, מול גברים שבורים, אלימים, ומדוכאים בעצמם.
 
מאז יציאתו השפיע הספר על דור שלם של יוצרים ויוצרות באוקראינה, הפך לאחת היצירות המרכזיות והחשובות בספרות האוקראינית הבתר־סובייטית, וכונה "התנ"ך של הפמיניזם האוקראיני", כמוסבר בהקדמת המחברת לרגל יובל ה־25 שנה לספר.