המסה "נפתולי בבל", פרי עטו של ז'אק דרידה (2004-1930), שבה למקורות, לפרשת בבל, כדי לפרוש תמצית מרעיונותיה, דאגותיה ושאלותיה של הדקונסטרוקציה: מה בין מקור לבין נוסח; מיהו הקורא המובהק, הפרשן המובהק, המתרגם המובהק; כלום אפשר לומר שהניסיון הוא תרגום וכי, אחרי ככלות הכול, אין דבר רציני מתרגום?בלב עיונו של דרידה ניצב חיבורו של ולטר בנימין "משימתו של המתרגם", דברי מבוא שכתב בשנת 1921 משסיים לתרגם את "תמונות פריזאיות" מאת בודלר. "נפתולי בבל" מארחת אפוא את לשון ספר בראשית, את הפרוזה הלירית של ולטר בנימין וקולות נוספים – נאורים, רומנטיים, מודרניסטיים ובני-זמננו. הדרמה שהיא מחוללת מאפשרת לנו להתוודע למישורים שונים בכתיבתו של דרידה, החל בהליך הקריאה הדקונסטרוקטיבי ועד להיגיון הלשוני, האסתטי, האתי, הדתי והארוטי המעניק השראה למהלכיה.ספריו של ז'אק דרידה שראו אור ברסלינג: "מחלת הארכיב" (2006); "תוקף החוק" (2006); "על הכנסת האורחים" (2007); "ברית-וידוי" (2008); "מתת מוות" (2008); "על הגרמטולוגיה" (2015); "המלנכוליה של אברהם"  (2016); "האתיקה של הזיכרון" (2017). זו מהדורה מחודשת של "נפתולי בבל" אשר ראה אור לראשונה ברסלינג בשנת 2002.תרגמה, העירה והוסיפה דברי מבוא: מיכל בן-נפתלי.לספר מצורפת מסתו של ולטר בנימין, "משימתו של המתרגם", בתרגומה של נילי מירסקי.המושג "ידיעה", יחד עם המושגים "מודעות" ו"אמת", משמש תשתית הן לחקירה הפסיכואנליטית והן להגות הבודהיסטית. בשתי השקפות העולם הנבדלות הללו מוצגת בחינתה הביקורתית של יכולת הידיעה של האדם כמטלה מרכזית. אבל לא מדובר בבירור תיאורטי בלבד; נקודת השיתוף המושגית המשותפת לפסיכואנליזה ולבודהיזם היא ההנחה שלפיה ידיעה שיש בה ערך היא ידיעה טרנספורמטיבית, כלומר ידיעה שאמורה לחולל שינוי הכרתי עמוק באישיותו ובחייו של היודע. אולם נדמה שהפסיכואנליזה של התקופה הנוכחית הולכת וזונחת את תפקידה זה לטובת גישה פשטנית יותר וביקורתית פחות. בעידן שבו התרופה הפסיכיאטרית ופתרונות חומריים אחרים תפסו את מקומו של התהליך הממושך והמכאיב של הצמיחה המנטלית, יש בנקודת המבט הבודהיסטית של מושג ה"ידיעה" כמו גם בנקודת המבט של וילפרד ביון כדי להאיר מחדש את תפקידן של תורות ההכרה והנפש.
 
המחברת, ד"ר אסתר פלד, היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. עבודת הדוקטור שלה בפילוסופיה עוסקת בנושאו של ספר זה. 
 
"זאת עבודה שאינה סתמית או ניטרלית, במובן זה שיש בה נקודת מבט, כלומר היא במידה רבה פולמית באופייה. הפסיכואנליזה עברה בשנים האחרונות תהליך מסובך של השטחה בכיוון הפוסט-מודרני. מרכיב חשוב בתהליך זה הוא דווקא ההתעלמות מנקודת המבט המושתתת על התפתחות ההכרה והידיעה. זו אינה כלל ועיקר הגישה בעבודה הנוכחית".
 
(פרופ' שמואל ארליך, הקתדרה ע"ש זיגמונד פרויד, האוניברסיטה העברית)