"את יום הולדתי איני זוכר, וכל שנותר לי ממנו הוא רק מסיפורים של אחרים. הפרטים מעט עמומים. עמדנו לפני תחנת הרכבת של בודפשט, עם השעון הגדול למעלה, בתוך מבנה זכוכית שנראה לי היום כמו חממה בעלת מוטות מוזהבים המפרידים בין לוח זכוכית מבריק אחד לשני. לא היה גשם אז, או לפחות כך נאמר לי, ועמדנו ברחבה מרוצפת אבנים רומיות שחוקות או חלוקי נחל, לבושים במעילי בד עבים בעלי כפתורים שנסגרים קרוב לצוואר. וכובעים. את חיי התחלתי באביב שהיה חורף". כך נפתחת הנובלה "נרתיק יהלום" מאת רון בן טובים – ביוגרפיה סהרורית הפורעת את חוקי הז'אנר ומצייתת לחוקים שהיא עצמה קבעה. וכך, לידה היא לא ההתחלה, מוות הוא לא קץ פיזי, זיכרון הוא פרשנות וההיסטוריה היא הצעה פואטית בלבד. בפרוזה גמישה, פרועה, מלאת הומור וחמלה טווה רון בן טובים סיפור על מלחמה ואהבה, מוות וגאולה.