היינץ קוהוט, אחד הפסיכואנליטיקאים המשפיעים ביותר במאה העשרים, פיתח את המושגים והתיאוריות של פסיכולוגיית העצמי. ספר זה, פסיכולוגיית העצמי וחקר רוח אדם, שפורסם לאחר מותו, מציג את כתביו ואת משנתו לגבי תפקיד היחיד, כמו גם לגבי "עצמי-הקבוצה" בהיסטוריה, באומנות, בדת ובפוליטיקה. על ידי יישום פסיכולוגיית העצמי לספרות ולהיסטוריה מבהיר קוהוט את תפקיד ה"עצמי הגרעיני" אצל הגיבור ואצל האדם הטרגי, אשר המלט של שייקספיר מהווה דוגמה לו וכן חוקר את משמעותם של אירועים היסטוריים כעלייתו של היטלר בגרמניה.
 
בקובץ כלולים מאמרים על אומץ לב, על מנהיגות ועל העצמי שלא פורסמו קודם לכן, מאמרים מוקדמים יותר שכבר פורסמו ומציגים את הבסיס התיאורטי לרעיונותיו של קוהוט וכל תמלילים של שיחות שקיימו קוהוט וסטרוזייר על תרבויות כפי שפסיכולוגיית העצמי מפרשת אותן.