כמה חודשים לפני מות הסופר עמוס עוז הוא שלח מכתב למערכת עם עובד, וכך כתב:
"זה שנים אני עוקב בשקיקה אחר רשימותיו התל אביביות של ידידי המשורר אברהם בלבן. אלה הן רשימות בעלות ערך ספרותי ממשי, אבל לא פחות מכך – חומר קריאה מרתק לכל אוהבי תל אביב (ומרתק לא פחות גם למי שלא כל כך אוהב אותה...).

אברהם מוליך את קוראיו אל פינות נעלמות שאחדות מהן נמצאות ממש במרחק שני צעדים מן המקומות שכל תל אביבי מכיר. את הפינות האלה אברהם מתאר ביד טובה ובעין חומלת ומחייכת, ותמיד נלווה אל כל אחת מן הפינות האלה, סיפור מרתק: פרשייה הסטורית, זיקה אל יצירה ספרותית, ולפעמים גם רכילות עסיסית מעוררת תיאבון.

כמעט אין לי ספק שמבחר מרשימותיו, אם יופיע בספר, יהיה לא רק בעל ערך ספרותי קבוע ועומד, אלא גם ספר שיהיו לו קוראים רבים, ספר אשר רבים ישתמשו בו כמדריך טיולים יקר המלווה את הקורא אל מקומות אקזוטיים שמסתתרים ממש מתחת לאף"

ספר זה הוא אוסף רשימותיו התל־אביביות של אברהם בַּלַבַּן. בדיוק כפי שהבחין, עמוס עוז יש בו תיאור אוהב של העיר, עציה, רחובותיה, הפינות הנחבאות שלה, ובעיקר האנשים שפוגשים בה. יש בספר חיבור נדיר בין דמויות כביאליק, שלונסקי ואלתרמן ובין הרחובות הנושאים את שמותיהם. יש בו חיבור בין הגננים שנוטעים עצים לאדריכלים הבונים בתים ולאנשים הרבים שגרו בתל אביב בעבר וחיים בה בהווה.