מרדכי גלילי התבלט בעשור הקודם בשירים קצרים, הבנויים על רסיסי מציאות מנופים. בשנים האחרונות נדמה היה שנאלם, אך מסתבר כי כל אותו זמן חולל מפנה בשירתו והתמסר לצורה מוזנחת למדי בשירה העברית – השיר הארוך. שני הקולאז'ים רחבי-היריעה שלפנינו עושים שימוש מרתק בחומרי מציאות, המתלכדים לנוסח חדש של פואמה מודרנית ומבליעים אמירה רעננה על מצבו של האדם הישראלי. גם יחסי הגומלין ביניהם רבי עניין: "מכתבים 1948" מבוסס על צרור מכתבים של צבר שיצא ללמוד בארה"ב באותה שנה רבת משמעות, והתנועה הפנימית של הקולאז' היא מן הפרט אל הכלל. "אמי" שואב את חומריו מרובד הרבה יותר אינטימי ומחזיר אותנו אל גורלו של הפרט בתוך הסטיכיה החברתית.