נועם חומסקי, בלשן ופילוסוף, חולל מהפכה בתחום הבלשנות עם צאת ספרו "מבנים תחביריים" בסוף שנות ה-50. בספר זה טען חומסקי שהשפה היא יכולת מולדת המהווה חלק בלתי נפרד ממבנה המוח האנושי. גישתו המהפכנית, אשר אומצה על ידי רבים, שינתה לחלוטין את פני הבלשנות התיאורטית, והשפעתה הרבה ניכרת גם היום בתחומים סמוכים – החל מפסיכולוגיה ועד למדעי המחשב. שפה ושאלות על הידע, אשר מאגד סדרת הרצאות שהעביר חומסקי באוניברסיטת מרכז אמריקה אשר במנאגואה בשנת  1986, הוא הספר הנגיש ביותר לקהל הרחב שכתב חומסקי, ובו הוא מסביר את עיקרי התיאוריה הבלשנית שלו, את מקורה ואת תחומי העניין של ענף מחקרי זה. הוא תוחם את ההרצאות במסגרת של ארבע שאלות עקרוניות: מה אנו עושים כשאנו מדברים ומבינים שפה? כיצד נרכש הידע הלשוני? כיצד אנחנו משתמשים בידע זה? מהם המנגנונים הפיזיים המעורבים בייצוג, ברכישה ובשימוש בידע זה? רוב הדיון בספר נסב על תפיסתו של חומסקי את הטבע הבסיסי של האדם – הייחוד של המין האנושי המתבטא ביכולת להפיק שפה עשירה, בהירה ומורכבת על בסיס נתונים דלים – וזו הנקודה שבה רעיונותיו של חומסקי ביחס לשפה משיקים לרעיונותיו הפוליטיים אשר אותם הציג חומסקי, בין השאר, בסדרת הרצאות מקבילה שהתפרסמה בספר "על כוח ואידאולוגיה: הרצאות מנאגואה".