יחיד ומיוחד היה שלמה רובין בין אנשי חוכמת ישראל, וספרו תהילת הכסילים הוא
יחיד ומיוחד בכלל חיבוריו הרבים וסאטירה יוצאת דופן בספרות הסאטירה העברית. רובין היה אולי הפורה במשכילי המאה התשע-עשרה, ורוחב הידיעות שלו תואר כ"לקוח מעולם האגדה". בחייו הארוכים (1910-1823) הוא תרגם, עיבד וכתב עשרות רבות של ספרים, ספרונים ומאמרים כמעט בכל נושא ועניין, גם כאלה שהזרם המרכזי בחוכמת ישראל לא עסק בהם. לכן נתפס כמחבר אקלקטי ולא מקורי, או כפופולריזטור של ספרות מחקר ופסוודו-מחקר שנפוצה במערב אירופה במאה התשע–עשרה. עם זאת נודע כמי שגילה לקוראי העברית עולמות חדשים, לפעמים אזוטריים.

הספר תהילת הכסילים נכתב אמנם בהשראת שבחי הכסילות של אראסמוס מרוטרדם, ולכן היו מי שראו ברובין "אראסמוס היהודי", אבל גם בעקבות "ספרות השוטים" העשירה שהופיעה באירופה קודם לאראסמוס ואחריו. חצי השבחים הפרדוקסליים מכוונים אמנם לזרמים ביהדות ולאישים יהודים בני התקופה, אבל בד בבד הסאטירה-הפרודיה שלו, המובאת כצוואתו של חמור, נושאת אופי אוניברסלי מובהק. היא מצליפה לא באנשי שררה ושלטון, אלא בפילוסופים, סופרים, משוררים, אנשי מדע ועוד, והיא עמוסה בגודש עצום של ציטוטים ואזכורי שמות. בסופו של חשבון אפשר לתהות אם המסר של השבחים הפרדוקסליים אינו שמוטב למצוא ביטחון ושלווה בחיקה של הסכלות, והאם רובין, בלי להיות מודע לכך, מלגלג על משכילים שכמותו.