במהלך מרד היהודים ברומאים בֿ66 לסה"נ ואילך נספו המוני יהודים, נהרסו יישובים רבים ומעל לכול חרבו ירושלים ובית המקדש השני. יוסף בן מתתיהו (פלוויוס יוספוס; 37-100 לסה"נ בקירוב) מגולל את סיפור המלחמה בחיבורו 'תולדות מלחמת היהודים ברומאים' ומבטיח לקוראיו: "אספר בדיוק רב את מעשי שני הצדדים, אך הלשון שאבחר בה לתאר אותם תבטא את מזגי, ותאפשר לי לקונן על אסונות עיר מולדתי; הרי הריב מבית הוא שהכריעהּ"; ואכן, חלק גדול מן החיבור מוקדש לתיאור המחלוקות בחברה היהודית ומלחמת האחים שהשתוללה במהלך המרד והמיטה אסון על העם היהודי. החיבור מצטיין בשטף ההרצאה ובמוחשיות התיאורים, כגון תופעת הרעב במצור על ירושלים, או מצעד הניצחון של אספסיאנוס וטיטוס ברומא, ובשרטוט אופיָם של האישים שמעשיהם ומחדליהם מילאו תפקיד מרכזי בתולדות ארץ ישראל למן ראשית התקופה החשמונאית ועד נפילתה של מצדה. יוספוס מצהיר כי "סופר הראוי לשבח ולהוקרה הוא הסופר המשאיר לזכרון עולם דברים שאיש לא תיאר לפניו, ומוסר לדורות הבאים את מאורעות זמנו". ואכן הוא ראוי לשבח ולהוקרה בזכות ספרו זה. אין הספר נקי מפגמים, אך הוא 'קניין לדורות', משום שמועלות בו בעיות ודילמות פוליטיות, חברתיות ומוסריות רבות־משמעות גם בימינו, ויש בו שפע של מידע על השתלשלות האירועים בתקופה מכרעת בתולדות העם היהודי.