"תרבות ואימפריאליזם" (1993) פורסם 15 שנים לאחר הופעת "אוריינטליזם", חיבורו פורץ הדרך של אדוארד סעיד. לזיקה בין שני החיבורים התייחס סעיד עצמו: "מה שדיגלתי עליו ב"אוריינטליזם", הוא כותב בהקדמה לספר זה, "היה אותה התגובה לשליטה המערבית ששיאה היה בתנועה הגדולה לדה-קולוניזציה שפעלה בכל רחבי העולם השלישי". ב"אוריינטליזם" עמד סעיד על האופן שבו נבנו ידע וקטגוריות חסרי בסיס וא-היסטוריים ביחס לאדם הערבי/מוסלמי כפסיבי וכבלתי כשיר להתמודדות עם אתגרי המודרניות וכינון מדינת לאום עצמאית, ועל הזיקה לכאורה של תכונות ומגבלות "טבעיות" אלה לפרויקט השליטה של מעצמות קולוניאליות בטריטוריות ועמים. ב"תרבות ואימפריאליזם" הוא מפריך קונספט זה באמצעות ניתוח יצירות ספרות, שירה ומוזיקה שהופקו בדרום הגלובלי, העניקו ביטוי להתנגדות הרחבה לשליטה זרה והיוו אבני בניין לכינון זהויות קולקטיביות חלופיות. בהתכתבות האינטנסיבית של "תרבות ואימפריאליזם" עם "אוריינטליזם" ניתן למצוא מהלך של עדכון והשלמה המהווה סיכום הגותו של סעיד על הזיקה בין ידע ותרבות ובין שליטה והתנגדות. זהו פרויקט מונומנטלי המושתת על קריאה הרמנויטית של מגוון עצום של מקורות שהפיקו יצרני ידע ותרבות מערביים ולא-מערביים, חשיפת ההקשר הפוליטי שבו אלה נוצרו והשימוש שנעשה בהם להבניית הגמוניות והתנגדות כאחד.“מכתבַי הם אמת,” הוא כתב למילנה, “או לפחות הם בדרך לָאמת, מה בכלל הייתי עושה לנוכח תשובותייך אילו היו מכתבַי שקר? התשובה קלה: הייתי משתגע. בזה שאני אומר בהם את האמת אין אפוא גדוּלה רבה, הלוא זה גם מעט כל כך, אני רק מנסה תמיד לחלוק משהו שאי אפשר לחלוק, להסביר משהו שאי אפשר להסביר, לספר על משהו שיש לי בעצמוֹת ושרק בעצמוֹת האלה אפשר לחוות אותו. ”
 
התרגום החדש לעברית של המכתבים אל מילנה הוא תרגום ראשון של הנוסח השלם, על פי המהדורה הגרמנית המעודכנת והמתוארכת מחדש. המתרגם, יונתן ניראד, הקפיד על נאמנות לסגנון המיוחד להם – ישיר, אישי, נחפז ונסער.
 
התרגום מלווה באחרית דבר של גלילי שחר.
 
אילנה המרמן