במסה ארץ חוזר יובל שמעוני אל ראשית ההתיישבות כאן, אל אחד העם וז'בוטינסקי ואל סיפור משפחתי השזור בהיסטוריה של המקום. מן המרחק הזה הוא משקיף על ההווה: על שני עמים שלפותים בחיבוק מצמית, נעים במעגלים של דם ואש ומסתבכים בקורים של סיפורים קדמוניים.
 
בין תקוות "קיר הברזל" ובין מציאות של קורי עכביש או ברזל, הוא מתבונן בחרדה בתהליך שבו נהפך סכסוך לאומי למלחמת דת ותוהה אם עוד אפשר להיחלץ מן המלכודת.