כשנעם היה בן עשר ועופר בן שש נטשתי אותם. הנה, הפלתי את הפצצה. הם לא קוראים לזה נטישה. הם אומרים: אמא, עזבת לכמה ימים ואז חזרת. אבל לי זה לא משנה מה הם אומרים. נטשתי. 
 
אחרי שחזרתי נשבעתי שאני אהיה האמא הכי טובה בעולם. בכל פעם נשבעתי ועשיתי הכול כדי להיות כזאת. חשבתי אז שזה הצליח. גם כשיצאתי לטיול הזה לא הבנתי שזה היה כישלון. רק כשהוא הסתיים הבנתי. אולי עוד קודם. נראה.
 
אישה מוכרת את ביתה, קונה ואן ישן, ויוצאת למסע. אולי היא רוצה ללכת לאיבוד, אולי היא רוצה למצוא משהו, או מישהו. אולי היא רוצה לברוח. אולי לסלוח לעצמה. אולי אפשר ואולי לא. 
 
בספר בית: טיוטה, המחברת איילת נאור בוחנת את המושגים הבסיסיים ביותר: בית. אימהות. אהבה. היא עושה זאת בכישרון, בחוכמה, בתעוזה נדירה. זהו ספרה הראשון.