האיש שלא נכנס למערה מאת מורן פרץ דרור ניצב על הגבול שבין החובה לבין הכמיהה לחופש המוחלט. בשפה חשופה, מחוספסת, חושנית, מנסח פרץ דרור את הגבול הזה שלעתים הוא נוקשה כבטון, ולפעמים פרוץ כקו המים, ואת התנועה הבלתי פוסקת בין התרבותי, הבורגני, המשפחתי, לבין הפראי והחופשי. כמו בכל שירה טובה, הגבול הזה מטשטש ונוכח בשירים שוב ושוב עד שהופך להיות שפה אחת, ייחודית.