כריכת הספר הו! 26 מאת דורי מנור, סיון בסקין

מה צופן העתיד לשפה העברית?
כותבות/ים רבים נענו לקול הקורא שפרסמנו לקראת הגיליון הזה:

"ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות". בואו נהיה לרגע שוטים או תינוקות: איך את/ה צופה את עתיד השפה העברית בהמשך האלף השלישי? האם היא תוסיף להתקיים כשפה כתובה? האם היא תוסיף להתקיים כשפה מדוברת? כשפת ספרות? האם יש לעברית עתיד ללא טריטוריה? האם יש לעברית עתיד כשפת תרבות וכתיבה בישראל? האם יש לעברית עתיד בדיאספורה? האם "ניצחון" העברית על לשונות יהודיות אחרות הוא סופי או שהוא נראה לך הפיך? האם יכולה להתקיים יהדות ללא עברית חיה? האם יש לעברית עתיד בהתחשב בשינויים הטכנולוגיים של ראשית האלף (מהאינטרנט ועד הבינה המלאכותית ומה שיבוא בהמשך) ובהתחשב בשינויים התודעתיים שהם יגררו בהכרח? איך תישמע ותיקרא עברית בעתיד?"

את רוב הגיליון הנוכחי, גיליון 26 של הו!, הראשון מאז 7 באוקטובר, אנחנו מקדישים לשאלת עתידה של העברית, ומפרסמים בו את מיטב היצירות — מסות, סיפורים ושירה — שנשלחו בעקבות הקול הקורא, לצד טקסטים שהזמנו במיוחד.
דורי מנור

"מדוע בכל זאת אינני אבֵֵל מראש? מפני שאני מאמין שגם אם העברית תחזור להיות שפה 'מתה' היא תוסיף להתקיים. אפילו תישאר שפה כתובה בלבד ותעבור לגור בארון הספרים, היא לא תיעלם מן העולם. מה שנכתב – יישאר היכן שהוא, בספרייה לאומית כלשהי. למי שכותב עברית, זה בעצם הקיום הטבעי ביותר."
בני מר, מתוך "והיתה לי שהות רבה להרהר בצער"