כרך א כרך זה הוא מהדורה מחודשת של שני ספרים מאת חיים גורי, 'עד עלות השחר' ו'דפים ירושלמיים', שיצאו לאור לראשונה בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים. הספר 'עד עלות השחר' ראה אור לראשונה בשנת 1950. לאחר חמישים שנה, בשנת 2000, התפרסם הספר מחדש, ובו רשמיו האישיים של המחבר מן הקרבות לשחרור הנגב מהכיבוש המצרי, החל במבצע 'יואב' וכלה ב'דגל הדיו' שהונף באילת. לספר הזה צורף במהדורת שנת 2000 פרק שלם, 'אל האח הלא ידוע' - סיפור שליחותו של חיים גורי מטעם הפלמ״ח, במסגרת משלחת 'ההגנה' לאירופה לאחר השואה. המחבר וחבריו פעלו בהונגריה בקרב תנועות הנוער הציוניות ששרדו מההשמדה הגרמנית. 'הפגישה הזאת,' מעיד המחבר, 'שינתה את חיי.' את הספר חותם הפרק 'עם הזמן שעבר', הנדרש להוויה הישראלית לאחר מלחמת ששת הימים. גורי בוחן בו את הימים ההם ואת מה שכתב אז, את מעשיו ואת אמונתו, במציאות של ימינו. שנה לאחר מלחמת ששת הימים, ב-1968, יצא לאור לראשונה הספר 'דפים ירושלמיים', ובו נכללו רשימות שפורסמו בעיתון 'למרחב' בשנים 1967-1953. --- והייתה שם דממה צלולה, מוצפת אור ירושלים. המלחמה נותרה מאחור כמו נכנסה להיסטוריה, מבקשת את שמה. לא רמז דק לרעש הקרבות העקובים-מדם, לחרדה, לייסורים, לאושר הפצוע, לימים וללילות אשר זיעזעו את ישראל. אבל אתה מביט ברמטכ"ל ותופס בתחושות פתע עזות ומהירות מה מעשיו כאן כעת, על ההר הזה. יהיה כאן ניסיון להעניק משהו מן התודה שחב העם הזה לצבא הזה, שאיש זה עמד בראשו, בימים אלה אשר נקרעו בין המוות והישועה. כרך ב מול תא הזכוכית ב-11 באפריל 1961 נפתח בבית העם בירושלים משפטו של אדולף אייכמן. חיים גורי סיקר את המשפט ההיסטורי הזה מתחילתו ועד סופו. רשימותיו, שנתפרסמו יום-יום בעיתון 'למרחב', תחת הכותרת 'מול תא הזכוכית', כונסו בספר שראה אור לראשונה ב-1962 ומתפרסם כאן במהדורה מעודכנת. - - - העדים הרבים לא באו ליצור הצטברות אחרת של מכאוב וזעם. הם נתנו עדויות על מנת להאיר את ההשמדה לפרטיה... הם היו עיקר המשפט, באשר היו באי-כוחה המהימנים של השואה. הם היו העובדות. [- - -] במשפט זה ניצבה גרמניה הרוצחת למשפט. אייכמן לא הקל מאשמתה והיא לא גרעה מאחריותו. מה נעשה במשפט הזה הנה נערך משפט אייכמן בירושלים, בירת הגמול, אומרים לנו. כמה כוח ונחמה עולים מהעובדה הזאת! אמת הדבר. השאלה היא, מה לֶקח נפיק ממנו, מה תלמד ממנו הגולה, מה יעשו בו בני העמים האחרים ואולי אי אפשר להסיק ממנו לקח כלשהו היהודים היו הראשונים ברשימה השחורה של השיגעון הגרמני-הנאצי, אך גם אחרים שוכבים עמם בקברות האחים, ורבים היו באים בעקבותיהם – – – עם השמדתם של היהודים נפתח העידן החדש, מתחילה הספירה האחרת, העולה ממוֹת ספירת הנוצרים. זמן הרוצחים. זמן ה'הכול מותר'. ואכן ראינו במשפט זה למה מסוגל אדם, כאשר אין הוא רוצח לבדו, ומתוך אישור למעשיו. אנו חיים בעיצומה של התקופה הזאת, תחת שמי הפחד. בשֹורת המשפט בירושלים העמידה מולם ניצחון אחר, ניצחון הנרצחים על הרוצחים. אבל זה ניצחון מר מאין כמוהו. ניצחון אדום עיניים ושב שֵער. לא היה בתולדות אנוש משפט תהומי מזה, כי בו עמדו לדין, לצדו של אדולף אייכמן, עמים וערכים וחוקים. המשפט בירושלים דיבר אל העולם כולו ממעבה הזמן, מעתיקותיה של העיר הזאת שהעניקה לאנושות את נביאיה. 'משפט ירושלים', מול תא הזכוכית, 1962